תוספות על נדה י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על נדה ט׳ ע״ב:ד׳ תוספות על נדה י״א ע״א:ג׳ »

1 חכמת שלמה פתח ↗

תוס' בד"ה חזיא בעונות כו' בהפסקות שלש עונות כו' שלש עונות שניות מטמאה מעת לעת כו' כצ"ל:

1 רש״ש פתח ↗

תד"ה קחזיא. דלרבי כיון דאי חזיא לסוף עונה שאחר הפסקת ג' עונות ראשונות כו'. מה שהוגה בגליון דצ"ל שניות. הוא שבוש מוחלט:

1 מהר"ם על נדה פתח ↗

בתוס' ד"ה קחזיא בעונות וכו' מיהו מודה דדיה שעתה בשינוי וסת עד שתתחזק או כרבי או כרשב"ג ואע"ג דרישא רבי היא סיפא רשב"ג היא דלרבי כיון דאי חזיא לסוף עונות וכו' כצ"ל:

3 יבמות פתח ↗

חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם״, וּכְתִיב, ״הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם״. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: שָׂרָה אִמֵּנוּ אַיְלוֹנִית הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד״, אֲפִילּוּ בֵּית וָלָד אֵין לָהּ. אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁשְּׁנוֹתֵיהֶן מְרוּבּוֹת. אֲבָל בְּדוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים, שֶׁשְּׁנוֹתֵיהֶן מוּעָטוֹת — שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה, כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה עִיבּוּרִים. רַבָּה אָמַר רַב נַחְמָן: שָׁלֹשׁ שָׁנִים, כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ פְּקִידוֹת. דְּאָמַר מָר: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדוּ שָׂרָה רָחֵל וְחַנָּה. אָמַר רַבָּה: לֵיתַנְהוּ לְהָנֵי כְּלָלֵי. מִכְּדֵי מַתְנִיתִין מַאן תַּקֵּין — רַבִּי, וְהָא בִּימֵי דָוִד אִימַּעוּט שְׁנֵי, דִּכְתִיב: ״יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה״. וְהַאי ״שֶׁמָּא לֹא זָכָה לְהִבָּנוֹת הֵימֶנָּה״, וְדִלְמָא אִיהִי דְּלָא זָכְיָא? אִיהִי כֵּיוָן דְּלָא מְפַקְּדָא אַפְּרִיָּה וּרְבִיָּה, לָא מִיעַנְשָׁה. אִינִי? וְהָא אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא: נְסֵיב אִיתְּתָא וְאוֹלֵיד בְּנֵי, וַאֲמַר לְהוּ: אִי זְכַאי — הֲווֹ לִי מִקַּמַּיְיתָא. הָתָם דַּחוֹיֵי קָא מְדַחֵי לְהוּ לְרַבָּנַן, דְּרַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא אִיעֲקַר מִפִּרְקֵיהּ דְּרַב הוּנָא. רַב גִּידֵּל אִיעֲקַר מִפִּרְקֵיהּ דְּרַב הוּנָא. רַבִּי חֶלְבּוֹ אִיעֲקַר מִפִּרְקֵיהּ דְּרַב הוּנָא. רַב שֵׁשֶׁת אִיעֲקַר מִפִּרְקֵיהּ דְּרַב הוּנָא. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אֲחַדְתֵּיהּ סוּסְכִּינְתָּא, תַּלְיוּהּ בְּאַרְזָא דְּבֵי רַב וּנְפַק מִינֵּיהּ כְּהוּצָא יַרְקָא. אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: שִׁיתִּין סָבֵי הֲוֵינָא וְכוּלְּהוּ אִיעֲקוּר מִפִּרְקֵיהּ דְּרַב הוּנָא לְבַר מֵאֲנָא, דְּקַיֵּימִי בְּנַפְשַׁאי ״הַחׇכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ״. גֵּירְשָׁהּ מוּתֶּרֶת וְכוּ׳. שֵׁנִי — אִין, שְׁלִישִׁי — לָא. מַתְנִיתִין מַנִּי? רַבִּי הִיא. דְּתַנְיָא: מָלָה הָרִאשׁוֹן וָמֵת, שֵׁנִי וָמֵת, שְׁלִישִׁי — לֹא תָּמוּל, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁלִישִׁי תָּמוּל, רְבִיעִי — לֹא תָּמוּל. וְהָתַנְיָא אִיפְּכָא, הֵי מִינַּיְיהוּ אַחֲרִינִיתָא? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַעֲשֶׂה בְּאַרְבַּע אֲחָיוֹת בְּצִפּוֹרִי שֶׁמָּלָה רִאשׁוֹנָה וָמֵת, שְׁנִיָּה וָמֵת, שְׁלִישִׁית וָמֵת, רְבִיעִית בָּאת לִפְנֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר לָהּ: אַל תָּמוּלִי. וְדִלְמָא אִי אָתְיָא שְׁלִישִׁית נָמֵי הֲוָה אָמַר לָהּ? אִם כֵּן, מַאי אַסְהָדוּתֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא? וְדִלְמָא הָא קָא מַשְׁמַע לַן דַּאֲחָיוֹת מְחַזְּקוֹת. אָמַר רָבָא: הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ אֲחָיוֹת מְחַזְּקוֹת, לֹא יִשָּׂא אָדָם אִשָּׁה לֹא מִמִּשְׁפַּחַת נִכְפִּין וְלֹא מִמִּשְׁפַּחַת מְצוֹרָעִים. וְהוּא דְּאִתַּחְזַק תְּלָתָא זִימְנֵי. מַאי הֲוָה עֲלַהּ? כִּי אֲתָא רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף, אָמַר: עוֹבָדָא הֲוָה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן בִּכְנִישְׁתָּא דְמָעוֹן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וּמָלָה רִאשׁוֹנָה וָמֵת, שְׁנִיָּה וָמֵת, שְׁלִישִׁית בָּאָה לְפָנָיו. אָמַר לָהּ: לְכִי וּמוּלִי. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: חֲזִי דְּקָשָׁרֵית אִיסּוּרָא וְסַכַּנְתָּא. סְמַךְ עֲלַהּ אַבָּיֵי, וַאֲזַל נַסְבַהּ לְחוּמָה בְּרַתֵּיה דְּאִיסִי בְּרֵיהּ דְּרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה, דְּנַסְבַהּ רַחֲבָא דְפוּמְבְּדִיתָא וּשְׁכֵיב, רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה וּשְׁכֵיב, וְנַסְבַהּ הוּא וּשְׁכֵיב. אָמַר רָבָא: וּמִי אִיכָּא דְּעָבֵיד עוֹבָדָא בְּנַפְשֵׁיהּ כִּי הַאי, וְהָא אִיהוּ דְּאָמַר: אָבִין — דְּסַמְכָא, יִצְחָק סוּמָּקָא — לָאו בַּר סַמְכָא. אָבִין — יֶשְׁנוֹ בַּחֲזָרָה, יִצְחָק סוּמָּקָא — אֵינוֹ בַּחֲזָרָה. וְעוֹד: אֵימַר דִּפְלִיגִי לְעִנְיַן מִילָה, בְּנִישּׂוּאִין מִי פְּלִיגִי? אִין, וְהָתַנְיָא: נִיסֵּת לָרִאשׁוֹן וָמֵת, לַשֵּׁנִי וָמֵת, לַשְּׁלִישִׁי — לֹא תִּנָּשֵׂא, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לַשְּׁלִישִׁי — תִּנָּשֵׂא, לִרְבִיעִי — לֹא תִּנָּשֵׂא. בִּשְׁלָמָא גַּבֵּי מִילָה, אִיכָּא מִשְׁפָּחָה דִּרְפֵי דְּמָא וְאִיכָּא מִשְׁפָּחָה דִּקְמִיט דְּמָא, אֶלָּא נִישּׂוּאִין מַאי טַעְמָא? אֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרַב אָשֵׁי: הָכִי אָמַר אֲבִימִי מֵהַגְרוֹנְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב הוּנָא: מַעְיָן גּוֹרֵם. וְרַב אָשֵׁי אָמַר: מַזָּל גּוֹרֵם. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאֵירְסַהּ וּמִית, אִי נָמֵי דִּנְפַל מִדִּיקְלָא וּמִית. אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרָבָא, בְּעַי מִינֵּיהּ מֵרַב יוֹסֵף: הֲלָכָה כְּרַבִּי? וַאֲמַר לִי: אִין. הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל? וַאֲמַר לִי: אִין, אַחוֹכֵי אַחֵיךָ בִּי! אֲמַר לֵיהּ: לָא, סְתָמֵי הִיא וּפְשַׁיט לָךְ: נִישּׂוּאִין וּמַלְקִיּוֹת — כְּרַבִּי. וְסָתוֹת וְשׁוֹר הַמּוּעָד — כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. נִישּׂוּאִין — הָא דַּאֲמַרַן. מַלְקִיּוֹת — דִּתְנַן: מִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה — בֵּית דִּין כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לְכִיפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעוֹרִים עַד שֶׁתְּהֵא כְּרֵיסוֹ נִבְקַעַת. וְסָתוֹת — דִּתְנַן: אֵין הָאִשָּׁה

3 סנהדרין פתח ↗

מִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה. שָׁנָה אַף עַל גַּב דְּלָא שִׁילֵּשׁ. לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל? דְּאִי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, הָא אָמַר: עַד תְּלָת זִימְנֵי לָא הָוְיָא חֲזָקָה.

7 חידושי הלכות פתח ↗

תוס' בד"ה ר"י אמר טהורה משמע הא כתם שאחר שלישית טמא דהיינו כרבי כו' עכ"ל משמע להו דכתם שאחר שלישית טמא מדלא פליג ר"י נמי בכתם שבין שלישית לרביעית והיינו ע"כ משום דסבר כרבי דהא ר"י סבר דכל זמן שלא טימאה כבר מע"ל לא גזרו על כתמה כדקאמר כיון דלא אתחזקה כו' וא"כ לרשב"ג לא גזרו על כתמה אלא עד אחר ראיה רביעית אבל מדפליג ר"י בכתם שבין שניה לשלישית ולא פליג בראיה שלישית גופה דדיה שעתה לאו ראיה דסבר ר"י כרבי דאיכא למימר דנקט כתם שהוא טהור לגמרי וק"ל:

8 נדה פתח ↗

וְשָׁוִין, שֶׁתּוֹלָה בְּשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, בָּרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ. וּבְיוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר, וּבִבְתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִין.

9 פסקי תוספות פתח ↗

חייב אדם למחות לכבוד רבו: ד"ה אמר ר"י: דף י ע"ב

10 נדה פתח ↗

לְמַאי נָפְקָא מִינָּה? לְמִיהְוֵי דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם.

16 פסקי תוספות פתח ↗

לא הגיע זמנה לראות לא בעיא בדיקה: ד"ה הרי:

18 נדה פתח ↗

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְעוּבֶּרֶת וְכוּ׳. תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְעוּבֶּרֶת וּמְנִיקָה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. אֲמַר לֵיהּ: פְּתַחְתְּ בִּ״תְרֵי״ וְסַיֵּימְתְּ בַּ״חֲדָא״!

19 גליון הש"ס פתח ↗

תוס' ד"ה דהויא וכו' וי"ל דרוב פעמים. עי' סוטה כז ע"א תד"ה אליבא:

19 גליון הש"ס על סוטה פתח ↗

תוס' ד"ה אליבא דמ"ד וכו' ונראה דמ"ד וכו'. עי' נדה דף י ע"ב תד"ה דהויא:

24 פסקי תוספות פתח ↗

מעוברת ומניקה בעיא בדיקה: ד"ה דיין:

24 נועם ירושלמי על נדה פתח ↗

ע"כ נראה לי דהא דקאמ' מה אם בשעה שעשית ככדמין פי' דהא בזקינה נמי אם הפסיקה שלש עונות סמוך לזקנתה דעשתה ככדמין ונ"ל שעשיתה ככדמין פי' ככד מלאה דמים דהא צריכ' בדיקה וכמו דתנן ה"ו אעפ"י שאמרו דיה שעתה צריכה להיות בודקת ופירש"י דקאי אאשה שיש לה ווסת והתו' בנדה ד' י' כתבו בד"ה דיין כל ימי עיבורן כו' ואם תאמר מאי שנא דבלא הגיע זמנה לראות לא בעי בדיקה ומעוברת ומניקה בעי בדיקה כדקתני במתניתין צריכה להיות בודקת אכולהו ויש לומר דכל זמן שלא הוחזקה היא מסולקת בדמים יותר מכולן:

1 קחזיא בעונות מאי. פרש"י דמבעיא ליה אי חזיא לסוף ל' שלאחר הפסקת ג' עונות ראשונות אם מטמאה מעת לעת דכיון דהוחזקה לרואה קודם הפסקת ג' עונות ראשונות הרי היא כהגיע זמנה לראות וככל אשה שעברו עליה ג' עונות דאין דיה שעתה אלא בראשונה ודוקא בחזרו ועברו עליה שלש עונות שניות דיה שעתה כר"א ואע"ג דלא חזינן דמיירי ר"א בעונות שניות אלא בעונות ראשונות מיהו מודה דדיה שעתה בשניות עד שתתחזק או כרבי או כרשב"ג ואע"ג דרישא רבי היא סיפא רשב"ג דלרבי כי חזיא לסוף עונות שאחר הפסקת שלש עונות ראשונות מטמאה מעת לעת ודמיא להגיע זמנה לראות וכי חזרו ועברו עליה שלש עונות שניות נמי מטמאה מעת לעת דכיון דתרתי זימני חזיא בהפסקה איגלאי מילתא לרבי דשינוי וסת הוא ולא סילוק דמים שאין זו צריכה להתחזק בדמים ולפי' זה הא דתניא לעיל נדה דף ז: זקנה שעברו עליה שלש עונות שניות דדיה שעתה אתיא דלא כרבי דלרבי מטמאה מעת לעת כאילו חזיא לסוף עונה וכן פי' רשב"ם בפרק אחרון דף סח. ואין נראה דלא היה להש"ס להסתפק בזה והיה לו לפסוק מדרישא רבי סיפא נמי רבי ובחזיא לסוף עונה נמי דיה שעתה כמו בחזרו ועברו עליה שלש עונות לכך נראה דאפילו מטמאה מעת לעת כי חזיא לסוף עונה שלאחר הפסקת שלש עונות ראשונות כהפסקת שלש עונות שניות דהויא מסולקת בדמים דיה שעתה אפילו לרבי כיון שלא הגיע זמנה לראות ואין חילוק בין לא הגיע זמנה לראות לזקנה וההיא ברייתא דזקנה נמי רבי היא וצ"ע בהגיע זמנה לראות ועברו עליה שלש עונות שניות לר"א מי אמרינן דיה שעתה כמו בזקנה לרבנן ומדלא אשמעינן בהגיע זמנה לראות דהוי דיה שעתה עד הפסקת שלש עונות שלישיות דהויא רבותא טפי מבלא הגיע זמנה לראות אין להוכיח דאפילו ראתה סוף שלש עונות שניות מטמאה מעת לעת דמצינו למימר דמשום הכי אשמעינן בלא הגיע זמנה לראות דאפילו הכי מטמאה בשלישית מעת לעת:

2 ברוב ספרים גרסינן וכשהגיע זמנה לראות פעם ראשונה דיה שעתה שניה מטמאה מעת לעת מני רבי היא ושבוש הוא ולא גרסינן ליה אלא ה"ג מני רבי היא ומוכח מרישא מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות דקתני שלישית הרי היא ככל הנשים והיינו משום דבתרי זימני הוי חזקה ובההיא דמיתחזקא לא מטמאה מעת לעת דאילו לרשב"ג עד ראיה רביעית לא הויא ככל הנשים אבל סיפא דהגיע זמנה לראות דשניה מטמאה מעת לעת אתי ככולי עלמא דבראייתה ראשונה הוחזקה כדתנן במה אמרו דיה שעתה בראיה ראשונה כו' ומתניתין ע"כ אתיא כרשב"ג דבפרק הבא על יבמתו יבמות דף סד: אמרינן וסתות ושור המועד סתם לן תנא כרשב"ג אבל כרבי לא סתם לן תנא ועוד אי מסיפא דייק ורישא כרשב"ג תקשי רישא רשב"ג וסיפא רבי וא"ת דהכא אמר דבההיא ראיה דמחזקינן לה לא מטמאה מעת לעת ובפרק אלו הנשרפין סנהדרין דף פא: גבי מי שלקה ושנה אמר דאין עבירות מחזקות אחר שעבר שתי עבירות מיד כונסין אותו לכיפה אליבא דרבי וי"ל דהתם כיון שהוחזק לעבירה מה לנו להמתין עד שיעבור פעם שלישית אבל הכא חכמים תקנו מעת לעת אם תראה אחר שהוחזקה לראות:

3 רבי יוחנן אמר טהור. משמע הא כתם שאחר שלישי טמא דהיינו כרבי ובשלהי פרק הבא על יבמתו יבמות דף סד: אמר ר' יצחק בר' יוסי אמר רבי יוחנן גבי מלה בנה ראשון כו' כרבן שמעון בן גמליאל וי"ל דהתם מסיק דר' יצחק סומקא לאו בר סמכא הוא אי נמי כל הך סוגיא קיימא אברייתא דלעיל דאתא כרבי:

4 וכי מה בין זו לבתולה שדמיה טהורין. דאם נשתנו מראה דמיה למחרת מראיית שעת תשמיש טמאה ואילו מצאה כתם לאחר תשמיש טהורה כדאי' בפ' האשה לקמן נדה דף ס. תולה בבתולה שדמיה טהורין ומדלא מפליג משמע אפילו הדם משונה טהור ומשני הכא אין שירפה של טהרה מצוי דאם הכתם בא מגופה טמאה ודאי אבל התם שירפה של טהרה מצוי לכך טהורה דאיכא למימר האי כתם מעלמא בא ואפילו אי אתא מגופה איכא למימר דם בתולים הוא ואיכא למימר ולא חיתה עדיין המכה:

5 אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק. משמע שהיה רבו ובפרק זה בורר סנהדרין דף כו. קרי ליה ר"ל לר"ש בן יהוצדק רועי בקר ולא היה מוחה ר' יוחנן על כבוד רבו ואומר ר"ת דתרי הוו:

6 רוקה בשוק טהור. פי' בשוק שאין ידוע אם ראתה אם לאו אין להחזיקה כרואה כיון שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה שלשה פעמים ומיירי אפילו בבת ע"ה אבל בבית ידוע אם ראתה אם לאו:

7 למהוי דבריו של אחד במקום שנים. וא"ת ודילמא ר"ש בן יהוצדק סבר לה כרשב"ג דבג' זימני הוי חזקה וחזקיה נמי מודה דלרשב"ג כתמה טהור וי"ל דרוקה ומדרסה קיל טפי מבכתמה מדמספקא ליה בכתם אי טמא אם לאו וכיון דקיל טפי אי ס"ל כרשב"ג ה"ל לטהר רוקה ומדרסה עד פעם רביעית:

8 הרי הן בחזקת טהרה. וא"ת במתני' דקתני צריכה להיות בודקת חוץ מן הנדה כו' אמאי לא מפקא מי שלא הגיע זמנה וההוא דבנות כותים לקמן נדה דף לח: דכל י"א בחזקת טהרה ומפרש בגמרא לענין שאינה צריכה בדיקה וי"ל דלא מפרש במתני' אלא הנהו דאינן צריכים בדיקה מחמת דאין קפידא בראייתם דנדה בלאו הכי טמאה ויושבת על דם טוהר אפילו אם תראה לעולם טהור אבל לא הגיע זמנה לראות וי"א דאינה צריכה בדיקה מחמת דמסולקין בדמים לא קתני:

9 פתחת בתרי וסיימת בחדא. וא"ת והא במתני' נמי ד' נשים קתני במה אמרו דיה שעתה וי"ל דהתם ליכא למיטעי אבל הכא איכא למיטעי ולומר מעוברת והיא מניקה:

10 דהויא מניקה ואיעברה. וא"ת והיכי איעברה בלא ראיה והא אמרינן בשלהי המפלת לקמן נדה לא: דאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה או לוסתה וי"ל דרוב פעמים כך הוא וזימנין דמיתרמי ומיעברה א"נ בימים שהיא רגילה לראות אין מתעברת אלא סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה:

11 דיין כל ימי עיבורן. משמע אפילו רואה כמה פעמים ואף על פי דבלא הגיע זמנה לראות אמר לעיל שלישית מטמאה מעת לעת היינו משום דכיון שהוחזקה לראות בטל הסילוק אבל הכא מעוברת ומניקה המסתלקין עדיין קיימים ואפילו לא נסתלקו בתחלה מסתלקין והולכין בסוף וא"ת מ"ש דלא הגיע זמנה לראות לא בעיא בדיקה ומעוברת ומניקה בעיא בדיקה כדקתני במתניתין צריכה להיות בודקת אכולהו וי"ל דכל זמן שלא הוחזקה היא מסולקת בדמים יותר מכולן:

1 מהר"ם פתח ↗

בא"ד וכי חזרו ועברו עליה שלשה עונות שניות נמי מטמאה וכו' כצ"ל:

1 חידושי הלכות פתח ↗

תד"ה קחזיא בעונות מאי פרש"י כו' מודה דדיה שעתה בשניות עד שתחזיק או כרבי או כר"ש בן גמליאל ואע"ג דרישא רבי היא סיפא רשב"ג דלרבי כיון דחזאי לסוף עונה כו' עכ"ל וכצ"ל ור"ל דהיכא דלא איתחזקה בדמים קודם הפסקת עונות ראשונות לרבי נמי דיה שעתה בשניות דלית כאן חזקה דבהפסקה קמייתא ודאי חזרה לקדמותה אבל בהך סיפא כיון דהוחזקה בדמים מדמינן לה להגיע זמנה דהשתא בהפסקה תרי זימני איכא חזקה לרבי דשינוי וסת הוא ולא סילוק דמים ובשניות מטמאה מע"ל ולא אתיא סיפא כרבי וק"ל:

1 חידושי חתם סופר על נדה פתח ↗

ובזה יובנו דברי תוס' אשר הם נפלאו לכאורה במ"ש וז"ל מיהו למאי דפריש התם דוקא ברואה לדילוג כו' וקשה דהיינו לרשב"ג דבעי לחזקה ג' אבל לרבי לכאורה סגי בג' ראיות שבהן שני הפלגות ודילוג א' וברייתא דזקנה אתי כרבי למסקנא כמ"ש תוס' לקמן ד"ה קחזיא בעונות מאי כו' ולפי הנ"ל א"ש דהא חזינן דדקדק רש"י וכ' צ"א צ"ב צ"ג ולא כתב צ' צ"א צ"ב כמ"ש גבי כיונה. אע"כ משום דאי אתיא כרבי שאז כיונה היינו בתשעים ולדידיה ודאי א"א לפרש פחתה והותירה אלא בדילוגי' שאינם שוים משום קו' תוספות. אך לס"ד דאתיא כרשב"ג ומיירי ביום צ"א אזי משכחת פחתה והותירה בדילוגים שוים צ"א וב' וג' וא"ש. ונראה מה שרצה רש"י לפרש כן אע"ג דמסקנא כרבי משום דעכ"פ בלשון הברייתא אתי שפיר טפי דאל"כ פחתה והותירה למה לי לא הו"ל למימר אלא ואפילו כוונה או והוא דלא כוונה לאידך לישנא. אלא ע"כ אתי לאשמעינן תירוץ של התוספות דלא הוי ווסת לדילוג בענין זה. ואולי משו"ה עלה על דעת בעל האיבעיא לקמן לדחוקי נפשי' ולאוקמי ברייתא כרשב"ג משום דא"ש טפי פחתה והותירה דברייתא ע' מ"ש תוספות ד"ה קחזיא וק"ל. ולפ"ז מוכח כהש"ך שכתב דגם בדילוג למפרע קבעה ווסת כגון ראתה בי"ז י"ו ט"ו ומסתייע מתוס' דשמעתין והקשה בפלתי דלמא אהותירה קאי ולא אפחתה ולפי הנ"ל א"ש דא"כ אכתי פחתה ל"ל דקתני אלא ע"כ בין בהותירה בין בפחתה לעולם קבעה לה וסת וקמ"ל הכא דבכה"ג לא הוי דילוג. ומ"ש עוד הפלתי בשלמא הותירה שכיחא שדמי' מסתלקים והולכים אבל דילוג למפרע לא שייך שדמי' מתוספים והולכים גם זה אינו כלום דאפילו לעת זקנתה הדבר ידוע בטבע כי בהחלש כח המחזיק לא תעצור כח להחזיק דמה אצלה. ומפני כן ידוע בחכמת הרפואה כמה נשים בימי עיבורן רואות תמיד קרטין אדומים מפני חלישותה לעצור הדם ולבשלו כל צרכו ויוצא באופן זה. גם מ"ש א"כ מה יהיה בסופה וכי תהיה שופעת תמיד וע"כ שסופה תחזור לקדמותה לדלג לפניה וזה לא שמענו עכ"ד ולא ידעתי מאי קאמר הלא וסת כזה מבואר הוא בראשונים ובשו"ע שראחה בט"ו י"ו י"ז וחזרה וראתה באותן דילוגים עצמן ג' פעמים קבעה וסת כן שלעולם כשהיא ביום י"ז חוזרת למפרע לט"ו וה"נ דכוותיה סופה לחזור לפניה ופשוט הוא:

3 נדה פתח ↗

אָמַר רַב כָּהֲנָא, אָמַר רַב גִּידֵּל, אָמַר רַב: פַּעַם רִאשׁוֹנָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, שְׁנִיָּה — מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה.

16 רש"ש על נדה פתח ↗

תד"ה הרי. אבל לא הגיע זמנה לראות וי"א. ר"ל וי"א יום שבין נדה לנדה שהביאו בקושייתם. ובד"ח שמחקו תיבות וי"א שגו ברואה:

19 גליון הש"ס על נדה פתח ↗

גמ' אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה. ע' לעיל י ע"ב תד"ה דהויא:

24 חידושי חתם סופר על נדה פתח ↗

ר"י ור"י ור"ש אומרים לא אמרו דיין שעתן וכו' יש להקשות מאי שייטי' דר' יוסי הכא. הא ע"כ לא פליג ר"מ אלא משום דס"ל העיבור וההנקה גורמים מש"ה ס"ל דיין כל ימי עיבורן ומטעם שכתבו תוס' ד"ה דיין וכו' המסתלקין עדיין קיימין כו' עי"ש משא"כ לר' יוסי דס"ל דמעוברת ומינקת בעינן העברת ג' עונות א"כ לדידיה כ"ע מודים דאי חזרה וראתה ב' פעמים מטמאה מעל"ע ולא יחלוק אדם על זה. ע"כ נראה מזה ראיה לרמב"ם דס"ל ר"י ות"ק לא פליגי כלל ולכ"ע בתחלת ימי עיבורה או מניקתה דיה שעתה אלא שאם ראתה ראיה א' שאז אם היתה רואה עוד ראיה אחרת היתה מטמאה למפרע ועל זה אמר ר' יוסי שאם בין ראיה ראשונה לשניה הפסקה ג' עונות אזי גם בשניה דיה שעתה וכ"ע מודים בזה. והשתא לק"מ מה שהקשיתי. ובזה יש נמי הכרח למ"ש הרמב"ם כרב ור"ל נגד ר' יוחנן וכ' הכ"מ בשם הר"י קורקס דהני אמוראי לא ידעו ברייתא דפליגי ר"י ור"י ור"ש אר"מ עיי"ש. והשתא לפי הנ"ל מוכח דעכ"פ שמואל לא ידע הך ברייתא. שהרי כתבנו דמלשון הברייתא מוכח דר"י ות"ק לא פליגי ולכ"ע דיה שעתה בימי עיבורה ומניקתה בלא העברת ג' עונות והשתא אי ס"ד דשמואל ידע הך ברייתא הא אמר שמואל לעיל הלכה כר"א בארבע ותקשי עליו קו' גליון תוס' ח' ע"א ד"ה משום כו' ע"ש ותי' לא שייך כיון דר' יוסי לא פליג את"ק אלא ע"כ דשמואל מפרש דר' יוסי פליג את"ק ומשמעותיה דהך ברייתא לא שמיע ליה. ואם כן מסתמא גם ר' יוחנן לא שמיע ליה משו"ה ס"ל נמי כשמואל דיין כל ימי עיבורן ויראה דגם ר"א דאמר פתחת בתרתי וסיימת בחדא נמי לטעמיה אזל דאמר נמי הלכה כר"א בארבע וע"כ לא שמיע ליה ברייתא כנ"ל והוי ס"ל נמי דר' יוסי פליג את"ק משו"ה שייך לומר ימי מניקה ועיבור משלימין זה לזה. אבל להרמב"ם דר' יוסי מודה דבתחלת עיבור והנקה לא בעי ג' עונות א"כ מה תועלת בהשלמה זו. כיון דבהגיע ימי מניקתה בלא"ה יהיה דיה שעתה משום ההנקה וק"ל. אלא דצ"ע קצת הך ברייתא דמייתי הש"ס דימי מניקה ועיבור משלימין זה לזה מאן קתני לה:

« תוספות על נדה ט׳ ע״ב:ד׳ תוספות על נדה י״א ע״א:ג׳ »